הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל

הרב בן ציון מאיר עוזיאל זצ"ל

נולד ב- י"ג בסיוון התר"מ, 23) במאי 1880) בירושלים

נפטר ב – כ"ד באלול התשי"ג, 4) בספטמבר (1953 

כיהן כרבה של קהילת יפו בין השנים התרע"א – התרפ"א (1911-1921),

ובין השנים התרפ"ג – התרצ"ט (1923-1939)

בשנת התר"מ (1880) נולד הרב בן ציון מאיר עוזיאל ז"ל בירושלים. כבר בהיותו בגיל 20 הורה בישיבת "תפארת ירושלים, ולימים התמנה כמנהלה וכראש הישיבה. במהלך תקופה זו ייסד גם בית חינוך יתומים, בית מדרש לרבנים ועוד.

בשנת התרע"א (1911) – נתמנה הרב עוזיאל לחכם באשי (רב ראשי) של יפו והסביבה. במהלך תקופת כהונתו התרחשה מלחמת העולם הראשונה. בהיותו נתין תורכי, אשר שלט בשפה התורכית והצרפתית, הצליח הרב עוזיאל לסייע רבות להתיישבות היהודית. קשריו הטובים עם השלטונות העות'מאניים, שכיבדו את החכם היהודי המוכשר, עזרו ליהודים להתגבר על מכשולים רבים בדרך להתפתחות. במהלך פעילותו  התגלו תכונותיו כמנהיג, אשר לא פעם הסתכן ממש בייצגו את הקהילה, אל מול השלטונות התורכיים ובסיועו רבות למען החיילים היהודים בצבא התורכי.

באותו זמן נתן הרב דעתו גם לעסקי התורה והחינוך בעיר. הוא ייסד את תלמוד התורה "שערי ציון" ומסר גם שם שיעורים קבועים. ביזמתו גם הוקמו השכונות "שבת אחים ו"משכנות ישראל".

הרב עוזיאל כיהן ביפו לצידו של הרב קוק וביניהם שררה קירבה רבה. קירבה זו הובילה לקירוב לבבות בין העדות ושיתוף פעולה מלא. בשנת התרע"ט (1911) התמנה לנשיא תנועת המזרחי.

בשנת התרפ"א (1921) יצא לסלוניקי וחזר לכהן כרבה הראשי של תל-אביב בשנת התרפ"ג (1923).

בשנת התרצ"ט (1939) התמנה כראשון לציון והרב ראשי לישראל. תפקיד בו כיהן עד פטירתו.

הרב עוזיאל התפרסם בגאונותו, באהבת הבריות, בעשייה מבורכת. ובכתיבת ספרי הגות רבים.

בשנת התשי"ג (1953) נפטר הרב עוזיאל ומקום קבורתו בהר המנוחות בירושלים