הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל  – הראי"ה

נולד ב- ט"ז באלול התרכ"ה (1865) בלטביה

נפטר ב- ג' אלול התרצ"ה (1933) בירושלים. מקום קבורתו בהר הזיתים

כיהן כרבה של קהילת יפו והמושבות בין השנים התרס"ד – התרע"ה  (1904-1914).

בשנת התרכ"ה  (1865), נולד הרב אברהם יצחק הכהן קוק בלטביה. את סמיכתו קיבל עוד בטרם מלאו לו 20 שנה. כבר כמה שנים לאחר מכן החל לכהן כרבם של קהילות כמו קהילת זומל ובריסק.

בשנת כ"ח אייר התרס"ד  (1904) התגשם חלומו עת הוזמן לעלות על כסא הרבנות לקהילת יפו והמושבות בארץ ישראל. עם עלייתו התמסר לחיזוק בנין הארץ והיישוב. תמך בהתיישבות החקלאית ובמסגרת זו תמך בהיתרים על פי ההלכה, כצו שעה, לצורך קיום ההתיישבות. בתפקיד זה הצליח להתקרב ליהודים מזרמים שונים ופיתח משנה פילוסופית אוהדת לגבי הציונות. הוא ראה בציונות את אתחלתא דגאולה, תוך שילוב השקפתו ההלכתית ונחשב לאבי הציונות הדתית. באותה עת נזקקו היהודים בארץ לפוסק לפי דיני ישראל והרב קוק זצ"ל הכריע, כשופט בבית דינו, בסכסוכים רבים בשטחי כלכלה ובתחומים נרחבים נוספים. בנוסף להיותו מנהל רוחני של תלמוד תורה שערי תורה ביפו הקים הרב קוק בשנת תרס"ט (1909) גם ישיבה גבוהה.

בשנת התרע"ד (1913) יצא הרב קוק, כרבן של המושבות, בראש משלחת רבנים למסע המושבות הראשון. המסע נמשך כחודש. במסעות אלו ניסה הרב קוק לחזק את הקשר בין הזרמים השונים. במסגרת תפקיד זה הוא גם עסק בגישור סכסוכים במושבות.

בשנת התרע"ה-התר"פ (1914-1919) – ערב מלחמת העולם הראשונה נסע להשתתף בכינוס של אגודת ישראל. חזרתו לארץ נמנעה בגלל פרוץ המלחמה. הוא עבר ללונדון והתמנה לרב הקהילה מחזיקי הדת. גם מרחוק פעל הרב קוק למען היישוב היהודי.

בשנת 1919- חזר לארץ ישראל והתמנה לרב בירושלים. ובהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית.

בשנת 1921 – מונה לרבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל. במהלך השנים הבאות הקים את ישיבת מרכז הרב, וכן הוצאת ספרים בתחום הדת. הרב קוק ראה בהקמת ישיבות את הבסיס הרוחני לקיום של עם ישראל.

בשנת 1935- נפטר לאחר מחלה קשה ומקום קבורתו בהר הזיתים.