הרב שלמה גורן זצ"ל

הרב שלמה גורן זצ"ל

נולד ב-כ"א בשבט התרע"ח (3 בפברואר 1918), בזמברוב שבפולין

נפטר ב-כ"ד בחשון התשנ"ה (29 באוקטובר 1994)

כיהן כרבה האשכנזי של העיר תל-אביב בין השנים התשכ"ח – התשל"ב (1968-1972)

נבחר כרבה האשכנזי של העיר תל אביב בין השנים (1968-1972), מקום קבורתו בהר הזיתים בירושלים

הרב שלמה ( גורנציק) גורן נולד בשנת התרע"ח (1918) בזמברוב שבפולין. בהיותו כבן שבע, עלתה משפחתו ארצה לכפר חסידים. כבר משחר ילדותו התגלה כעילוי. בהיותו כבן 17 הוסמך לרבנות. ואת ספרו הראשון פרסם כבר בגיל זה.

בתקופת המחתרות הצטרף לארגוני הלוחמה השונים. מיד עם קום המדינה והקמת צבא ההגנה לישראל, בשנת התש"ח, (1948) מינה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, בהמלצת הרב הרצוג זצ"ל, את הרב גורן לרב הראשי של צה"ל. תפקיד בו שירת שנים רבות עד לדרגת אלוף, בתפקידו הקים את מערך הרבנות הצבאית. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה. בשלהי מלחמת העצמאות כשהתברר שיש כ־1,000 חללים שגופתם נשארה מעבר לקווי האויב (בגוש עציון, בנווה יעקב, בבית הערבה, בלטרון, בג'נין ועוד..). הפעיל לחצים שאפשרו לפנות גופות אלו לקבורה בהר הרצל בירושלים. לאורך שנות כהונתו כרב צבאי ראשי התיר הרב גורן עגונות רבות, החל מהעגונות של חללי מלחמת השחרור, מאוחר יותר התיר גם את עגונות חללי הצוללת דקר והמשחתת אילת שטובעה מול חופי מצרים.

במלחמת ששת הימים, הגיע הרב גורן, בין הראשונים להר הבית ולכותל המערבי , כשהוא תוקע בשופר. הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל בבית לחם ולמערת המכפלה בחברון.

בשנת התשכ"ח (1968) נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א(1971) , כשפרש מצה"ל.

בשנת התשל"ב (1972) נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בתפקיד זה כיהן עד שנת התשמ"ג (1983). בתקופות אלו באו לידי ביטוי תכונותיו כהוגה דעות, נואם ומרצה מעולה, מנהיג רוחני בעל שיעור קומה, המרביץ תורה להמוני העם ובעיקר לצעירים ובני נוער.

לאחר שפרש עמד בראש ישיבת האידרא אותה הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים

כתב מאמרים רבים והוציא פסקי הלכה רבים בכל הנוגע לבעיות הלכתיות של חייל בצבא ישראל. חיבר ספרים רבים ובשנת התשכ"א (1961) אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.

הרב שלמה גורן נפטר בשנת התשנ"ה (1994) בתל אביב ומקום קבורותו בהר הזיתים בירושלים.