הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הרב עובדיה יוסף זצ"ל

נולד ב- י"ב בתשרי התרפ"א (1920) בבגדד שבעירק

נפטר ב- ג' בחשון התשע"ד (2013) בירושלים, מקום קבורתו בית הקברות סנהדריה בירושלים.

כיהן כרבה הספרדי של העיר תל-אביב יפו בין השנים התשכ"ט- התשל"ג (1968- 1972)

 

הרב עובדיה יוסף נולד בשנת התרפ"א בבגדד שבעירק. בשנת התרפ"ד (1924) עלתה משפחתו לירושלים. גאונותו נודעה ברבים כבר מגיל צעיר. בגיל עשרים  הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל . ובגיל 25 נתמנה על ידו לשמש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים.

בין השנים התש"ז-התש"י (1947-1950) התגורר במצרים, לבקשתו של הרב עוזיאל. שם היה סגנו של הרב הראשי הרב נחום אפנדי וטיפל בכל העניינים הנוגעים לחיי הדת בקהילה. כמו כן כיהן כראש אבות בית דין בקהיר. בעקבות מלחמת העצמאות והאווירה הקשה בקהיר, שב הרב לירושלים.

בשנת התשי"א (1951) נתמנה כדיין בבית דין האזורי בפתח תקוה. אח"כ כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, ובהמשך התמנה לדיין בבית הדין העליון לערעורים.

בשנת ה'תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי הספרדי בתל אביב-יפו, לצד הרב שלמה גורן.

בז' בחשוון ה'תשל"ג (1972) נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון. בשנות פעילותו כרב ראשי פעל הרב יוסף במספר עניינים הלכתיים וחברתיים בעלי תהודה ומשמעות לאומית: בין השאר, התרת נישואין עם הקראים קבע כי ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר והתיר את כל עגונות חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

בשנת התשמ"ד (1983), הקים ועמד בראש תנועת ש"ס, ובראשות "מועצת חכמי התורה הספרדיים". בתקופה זו פעל רבות "להחזיר עטרה ליושנה",  – כלומר להעצים ולגבש את הזהות הדתית-ספרדית. הקים רשת ישיבות, מוסדות חינוך, לפעילות חברתית ולהחזרה בתשובה. בעקבות תפקידיו כרב ראשי וכנשיא מועצת חכמי התורה, הפך לאחד ממנהיגי הציבור הספרדי בישראל ובעולם והכרעותיו היו בעלי השפעה לאומית.

הרב עובדיה יוסף כתב ספרי הלכה רבים. ידיעותיו ובקיאותו המדהימה היו הן בהלכה האשכנזית והן בספרדית. הוא מוכר כגאון, ופוסק הילכתי מהגדולים בדורו.

בשנת התשל"א (1970) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית על איכות וכמות עבודתו, ועל ספרו "יביע אומר".

נפטר בג' בחשון התשע"ד (2013) בירושלים ומקום קבורתו בבית הקברות בסנהדריה בירושלים.

 

דילוג לתוכן