הרב ישראל מאיר לאו שליט"א

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א

נולד ב-כ"ב בסיון התרצ"ז (1937), בפיוטריקוב שבפולין

כהן כרבה הראשי האשכנזי של תל-אביב – יפו בין השנים התשמ"ח – התשנ"ג (1988-1993) ובין השנים התשס"ה – התשע"ח (2005-2018)

 

הרב ישראל מאיר לאו, נולד בכ"ב בסיון התרצ"ז, (1937) בעיר פיוטרקוב בפולין. אביו היה הגאון הרב משה חיים לאו זצ"ל, נצר למשפחת רבנים ידועים, אשר נרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה עם בני קהילתו. יחד עם נפתלי אחיו הגיע הרב למחנה הריכוז בוכנוולד.

בטרם מלאו לו שמונה שנים, בשנת התש"ה (1945) שוחרר ממחנה בוכנוולד ועלה במסגרת ילדי בוכנוולאד לארץ ישראל. במלאות לו 13 שנה, למד שש שנים בישיבת "קול תורה" בירושלים אצל הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ואח"כ בישיבות "כנסת חזקיהו", ופוניבז'.

בשנת התש"ך (1960) הוסמך לרבנות ע"י הרב אונטרמן, הרב טולידנו ועוד. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" בת"א. בשנת התשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו, ובשנת התשל"א  (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב. בשנות ה-70 התנדב הרב לאו לפעילויות ציבוריות שונות, בין היתר כחבר המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות, כרב של אסירי ציון שזכו לעלות לישראל, כחבר פעיל במועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים ובמועצה לארץ ישראל יפה. כמו כן השתתף בוועידת הלסינקי שעסקה, בין היתר, בהיבטים הדתיים והמוסריים של ניסויים רפואיים, בהם גם הפריות חוץ-גופיות.

בשנת התשל"ט  (1979) נבחר הרב לאו לרבה הראשי של העיר נתניה. עם כניסתו לתפקיד הקים מועצה ציבורית לקידום הנוער, כדי לשלב את הכוחות בעיר על מנת לסייע לנערים במיצוי הפוטנציאל הגלום בהם ולמניעת הידרדרותם לפשע. בתקופת כהונתו הפכה נתניה לסמל של סובלנות דתית ושל חיים משותפים בין דתיים לחילונים. בשנת התשמ"ג (1983(  נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, בהיותו צעיר חבריה.

בשנת התשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו.

בשנת התשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי לישראל וכיהן בתפקיד עשר שנים (משך הכהונה הקבוע בחוק),

בשנת התשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, תפקיד שממנו פרש בחודש מאי   2018. במקביל מכהן הרב  החל משנת התשס"ט (2008) כיו"ר מועצת יד ושם.

הרב לאו חיבר ספרים רבים וביניהם "יחל ישראל", 6 כרכים על פרקי אבות. כמו כן חיבר את  ספרו "אל תשלח ידך אל הנער", על חייו בשואה ובישראל והשפעת זיכרונותיו על דרכו כרב וכמנהיג.

ביום העצמאות התשס"ה (2005), זכה הרב לאו בפרס ישראל היוקרתי, על מפעל חיים תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

בזכות אישיותו המקרבת לבבות נשלח הרב למשימות הסברה שונות. הוא יצר קשר אישי וחם עם ראשי מדינות ועם האפיפיור, שהביא להידברות בין שתי הדתות. הרב לאו מתבלט כנואם בחסד עליון וכשכזה הוא משמיע דבריהם של העם בכלל ושל היהדות בפרט, בפני קהלים שונים בארץ, וברחבי העולם.

 

שינוי גודל גופנים
ניגודיות