טהרת המשפחה – הדרך לאושר ובריאות

טהרת המשפחה – כמו שאר המצוות שבתורה – חייבים אנו לקיימם, כי כך נצטוינו מפי עליון, בורא העולם ומנהיגו, בתורתו הקדושה והנצחית, ותוך כדי קיומן חשים אנו בחוויית הקדושה והרוחניות שהן מביאות אתן. אין אנחנו, בני תמותה מוגבלים, מסוגלים לחדור לעומק טעמי המצוות ופנימיותן האין-סופית והבלתי מוגבלת.

מצות טהרת המשפחה ניתנת אולי להבנה שכלית והגיונית, לאור המציאות הברורה המוכיחה את התוצאות המענינות של קיום מצוה זו.

עובדות ומחקרים מדעיים הוכיחו, כי קיום מצות טהרת המשפחה מביא:

1)       אושר בחיי המשפחה

2)       בריאות האשה

3)       בריאות הגבר

4)       סיפוק הדדי בחיי האישות

5)       לידת ילדים מוכשרים יותר

כשאנו מדברים על מצוות טהרת המשפחה, כוונתנו לסדרה הכוללת:

א.       הימנעות מיחסי מין או קירבה גופנית אחרת, בתקופת הדימום (5 ימים)

ב.       ספירת "שבעה נקיים" (7 ימים לאחר תום הדימום), על ידי בדיקות יום יומיות תוך המשך ההמנעות מיחסי מין וקירבה

ג.        טבילה במקוה טהרה עם סיום שבעת הימים (פרטי ההלכות יבוארו להלן)

1. אושר בחיי המשפחה

"ביתי – מבצרי", אומר פתגם אנגלי. האושר האמיתי של אדם אינו תלוי כל כך בסיפוק ובקורת הרוח שלו בתחומים השונים של החיים כמו בתחום חיי המשפחה. אדם מרגיש עצמו מאושר בתכלית כאשר בביתו ובמשפחתו שוררים הרמוניה וחיי שלוה ונחת. זאת, לעיתים קרובות, גם כאשר בחוץ ישנן תופעות העשויות להעיב על אושרו. לעומת זה, כאשר חיי המשפחה שלו אינם אידיאליים – אושרו מפוקפק גם בחוץ.

כיום הזה, לפי עדותו של הפסיכולוג המפורסם, פרופ' דרייקורס, המצב הוא אצל המשפחה המודרנית הממוצעת כך: ש"האדם שכה הרבה ללמוד – איננו יוכל לחיות בשלום בקרב משפחה, ואף איננו יודע כיצד לגדל את ילדיו".

ההתפתחות הטכנולוגית, והפתיחות החברתית, מהוות רקע להיווצרות חילוקי דעות ומתח פנימי בחיי המשפחה. שני הצדדים מחפשים סיפוק זה אצל זה ואינם מוצאים, כי כל אחד מחפש את הסיפוק שלו בלי כל התחשבות בצד השני. כל מה שנקרא "אהבה" בלשון המודרנית אינה אלא סיפוק רגעי של תאוה שאינו קשור כלל עם אישיותו של בן הזוג או בת הזוג. להיפך: זה קשור לא פעם באי התחשבות באשה, ולעיתים גם בחוסר כל אחריות כלפיה.

"להצלחת חיי המשפחה ולקביעת האושר בנשואין חשובה יותר הסתגלות האישיות מאשר ההסתגלות המינית" (טרמן, קינסי), ואילו במשפחה ה"מודרנית" מושם הדגש על המשיכה האירוטית (ומכאן החשיבות המוגזמת ליופי, ולא לאופי, בבחירת בן ובת הזוג).

כמובן ישנם מחזורים של שפל בעוצמת הרצון המיני, הרגשת אי הנוחות בתקופה זו, וסמוך לה, יוצרת רצון התבודדות והסתגרות אצל האשה. אך לא תמיד זה מובן גם לבעל. האדם שאין עליו עול מלכות שמים איננו מסוגל לקבוע תחומים לעצמו ומחפש בכל עת את הפורקן ליצרו, גם אם הדבר בדרך כלל לא לרצון לאשה.

במקרים אלה נוצרת אצל האשה הרגשת סלידה. נדמה לה שבעלה איננו מבין אותה ואיננו מתחשב בה. הרגשתה הכללית יוצרת לעתים קרובות חיץ נפשי בינה לבין בעלה, קרירות וחוסר רגישות. הבעל רואה בזה חוסר יחס מצד אשתו. נדמה לו שאשתו חדלה לאהוב אותו. נוצרת התמרמרות ועצבנות. לאחר מכן הוא מגלה את אי תלותו בהפגנת "קרירות" מצידו, כאשר האשה מחפשת את הסיפוק. כך נהרסת השלוה במשפחה, וכך מידרדרים החיים המשותפים.

התורה פתרה גם את הבעיה הזאת ע"י שציוותה לפרוש במשך כשבועיים (בשעה שהאשה נחשבת נדה) וחייבה, מאידך, לחיות חיי אישות תיכף לאחר תקופת הפרישה והטבילה שבאה בעקבותיה. כך נוצרה הרגשת שויון ומשיכה הדדית. כך נשמרת, בבית היהודי המקורי, האהבה ברעננותה לאורך ימים ושנים. היא ניזונה מן המחזור הרגשי של התקרבות והתרחקות בתקופות המתאימות בהתאם לטבע האשה.

"במשך 36 שנות שירותי כרופא להפרעות בחיי המין, באירופה המערבית, בארצות הברית ובישראל – עברו אצלי לבדיקה וטיפול רפואי קרוב לשמונת אלפים זוגות נשואים, ומתוך נסיוני הנני מעיד, כי הפרעות בחיי המשפחה נדירות אצל זוגות השומרים את דיני הטהרה כדת וכדין. ברור הוא כי הזהירות והפרישות של דיני טהרת המשפחה תורמים הרבה לשלום הבית של הזוג, וחיי המשפחה שלהם יותר מבוססים ויותר תקינים" (ד"ר ברנרד שפירא, סקסולוג בי"ח אוניברסיטאי הדסה).

2. בריאות האשה

זיבת הדם (הנקראת בשם "וסת") נמשכת בדרך כלל 4 עד 5 ימים "(לפי הדין יש להמתין לפחות 5 ימים לפני בדיקת הפסק הטהרה ובמקרה שהדימום ממשיך יותר עליה להמתין עד שיפסק) – אחר זאת מתחילה תקופת "שבעה הנקיים", שגם בהם יש להימנע מיחסי אישות. על תקופה זו קובע מדע הרפואה שהיא התקופה שבה מתחילים תאי הציפוי של הרחם (שנהרסו בזמן הזיבה) להתעבות שוב. תיקון הקרום הרירי נמשך שבוע ימים (ד"ר וייס על "מערכת הרביה" בספר "מדריך רפואי לאשה המודרנית"). יחסי אישות בתקופה זו עלילים לגרום להפרעת התהליך הטבעי של ריפוי הרחם, והרחם עשוי ע"י כך להפגע בדלקת וחידוש זיבת הדם.

מחקר מדעי (מאת ק. פורד, מכללת ייל) מדבר גם על סכנות אחרות ביחסי אישות בתקופה זו: הפרעות לתיפקודים המחזוריים, זיהום איזור אגן-הירכיים ועוד.

הסכנה המפורסמת ביותר היא: "סרטן הרחם". מחקרים רפואיים רבים מאד גילו ששכיחות סרטן הרחם אצל נשים השומרות דיני טהרה – פחותה פי 15-20 פעמים מאשר אצל נשים שאינן שומרות דינים אלה. (חלק מן המחקרים הובאו בחוברת "היגיינה מבחינה מדעית", מאת ד"ר י. סמיטליין, ניו יורק; עמודים 10-11)

הבדיקות במשך "שבעת הנקיים" מועילות גם כאשר כתמים המתגלים בשעת הבדיקות מהווים סימפטום למחלות המצריכות טיפול, והם מעוררים את האשה לגשת לרופא. לא פעם הציל דבר זה ממחלות נשים מסוכנות.

3. בריאות הגבר

מחקרים רפואיים (פרופ' שיק, פרופ' מאכט, ואחרים – הובאו בחוברת ד"ר סמיטליין) הוכיחו את קיומו של "רעל הוסת" (מנוטוכסין), העלול להזיק לגבר הבא אתו במגע (בתקופות 12 הימים של הנידות והספירות). מחקרים אחרים גילו את הסכנה של דלקת בצנור השתן של הגבר ושל זיהומים אחרים (שם, המחקר של ק. פורד, המצוטט לעיל).

כאן יש להוסיף את התועלת הנפשית שבויסות ואיזון חיי המין שלו ע"י ריסון עצמי בשעת הצורך וביטויי אהבה מאוזנים ומתאימים לתקופה זו. כן שומרת ההנזרות הזמנית על כוחו ואונו. גבר הנוהג בהתאם לכך אינו זקוק לטפול רופאים ופסיכולוגים בנושא זה.

הרגלי הינזרות זמנית מלמדים את בני הזוג להשתית את השותפות שביניהם על יסוד נאמנות הדדית בלי קשר ליחסי-מין ומכשירה אותם להיות שותפים נאמנים גם בתקופה מאוחרת יותר.

4. סיפוק הדדי בחיי האישות

האשה שנחה במשך שבועיים מבריאה ומתאוששת, והיא מוכנה לחיות את חייה המשותפים עך בעלה האהוב מתוך ערגה וגעגועים הדדיים כשהסיפוק הוא רב יותר וטבעי יותר.

הרופאה ד"ר סטופס, במחקה על חיי הנישואין (בריטניה) מדברת על המחזוריות הקבועה, של גאות מינית ושפל, ביחסי האהבה לבעל, והיא כותבת: "אילו נשמרו עונותיה בהתאם להרגשותיה – לא רק האושר שלה היה בטוח אלא גם האגדה על דבר תהפוכות אופיה היתה בטלה ומבוטלת. שמעתי על חוקי הדת היהודית, וזה החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה".

תקופתה ההתאפקות וההטהרות – הקודמת לתקופת המתח הטבעי – מביאות להתרעננות ומשיכה הדדית בריאה, ולהתרוממות הרוח המביאה לידי גילויין של הסגולות העדינות ביותר בנפש האדם. ההתאפקות גורמת – גם אצל הבעל וגם אצל האשה – לספונטניות, הרצויה ביחסי-מין, לרצון מלא של שני בני הזוג.

5. לידת ילדים אצילים ומאושרים יותר

דמותו הרוחנית של עם ישראל בעבר נקבעה לא מעט בזכות חוקי הטהרה. אם אנו משתאים מה רבה הגאונות היהודית (תופעה זו שימשה נושא למחקרים פסיכולוגיים מפורסמים) ומה גדולה ועמוקה הנפש היהודית שהחזיקה מעמד בכל הצרות והתלאות, במינימום של תופעות עבריינות, הרי מקור כל זה הוא – טוהר החיים הישראליים, שנשמר באמצעות דיני טהרת המשפחה.

ההתכוננות וההיטהרות לקראת חיי האישות – הביאו לידי כך שהילדים נולדו בקדושה ובטהרה, נשמרת היה זכה ועדינה יותר, וכשרונותיהם טובים יותר.

רק דורות מספר עברו מאז החלה ההתדרדרות משמירת דיני הטהרה, ואנחנו כבר עדים, לדאבון לבנו, לירידה מוסרית גדולה: רבו מקרי הרצח, השוד והאונס, שלא היו קיימים בעבר ברחוב היהודי, גם הספקות באמונה והרהורי הכפירה – מקורם בדרך כלל, באי שמירת חוקי הטהרה ע"י ההורים.

לסיום:

את דיני טהרת המשפחה, יש לשמור משום שהם, בראש ובראשונה, ציווי הבורא (שלא תמיד אנו מסוגלים להבינם). אך התוצאות הם גם בשטחי החיים הרגילים – אושר, בריאות, סיפוק ונחת.