כדי שתדעו מה בדיוק אתם עושים בכל שלב ושלב, כתבנו כמה מילים על טקס החופה…
________________________________________________
כתיבת הכתובה
עוד קודם הטקס, יושבים לכתוב את הכתובה (המלצה שלנו, לפחות חצי שעה קודם השעה המיועדת לחופה).
שטר הכתובה תוקן בעידן פטריארכלי בו לא היה שיוויון זכויות ולא היה לנשים כל יכולת פיננסית כזו ו/או אחרת, דבר שתוקן חלקית ע"י שטר התחייבות של הבעל המשעבד את כל נכסיו לאשה – בין בחייו ובין ח"ו לאחר פטירתו. והתקינו לכתוב בכתובה סכום כסף שהאשה תקבל במקרה אלמנות או גירושין, כדי שתוכל לחיות את חייה בכבוד.
בכתיבת הכתובה נוכחים: הרב, החתן, שני עדים (הרב יכול להיות אחד מהם), ונהוג שגם האבות מצטרפים (לא חובה, וכגון במקרה ואין אב וכיו"ב – ניתן לכתוב את הכתובה גם בלעדיהם). כמו"כ אין איסור על הכלה להצטרף ולהיות נוכחת.
________________________________________________
הכניסה לחופה
מנהגים שונים יש בענין, ונזכיר שנים מהם:
* החתן נכנס לחופה מלווה באביו מימינו ואב הכלה משמאלו. והכלה נכנסת מלווה באמה מימינה, ואם החתן לשמאלה.
* החתן נכנס עם הוריו. והכלה נכנסת עם הוריה.
נהוג שקודם החופה החתן מכסה את פני הכלה בהינומה.
________________________________________________
סדר העמידה בחופה
החתן והכלה באמצע, הכלה לימין החתן.
המנהג שהאבות לשמאל החתן (כשאביו לצדו), והאמהות לימין הכלה (כשאם הכלה לצדה).
אך יש והורי כל צד עומדים לצד ילדם.
________________________________________________
ברכות הקידושין
קודם כל מעשה מצוה – אנחנו מברכים ברכה. כאן, עקב השמחה – מברכים גם על יין.
הברכות הם של החתן, אך מחמת ההתרגשות הגדולה – הרב מברך עבורכם, ואתם עונים אמן.
אחר הברכות, החתן שותה מהיין, ואם הכלה משקה את הכלה.
כיון שיש חשש שהיין יישפך על שמלת הכלה, נכון לנגב תחתית הגביע קודם שתיית הכלה (ויש שמחמת זה מקדשים על יין לבן ולא אדום…).
________________________________________________
נתינת הטבעת
נתינת הטבעת מהווה סימן והוכחה לרצונה והסכמתה של הכלה להיות אשת החתן. אין זה "קנייה" של מישהו או התחייבות ממונית, אלא "קנין" של איסור והיתר: עד היום הכלה מותרת להינשא לכל אשר תחפוץ, וכעת היא מותרת רק לבעלה.
קודם נתינת הטבעת החתן אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". ולאחר מכן עונד לה את הטבעת על אצבעה.
נהגו שהחתן אוחז את הטבעת ביד ימין, והכלה מושיטה את אצבע יד ימין (אבל כמובן שאין זה מעכב, ואם נתן ביד שמאל או לאצבע אחרת – הקידושין תפסו).
________________________________________________
קריאת הכתובה
נהגו לקרוא את הכתובה כאן, כדי להפסיק בין הקידושין = נתינת הטבעת – לנישואין = טלית.
אין שום חיוב לקרוא את סכום הכתובה במעמד החופה.
כמו"כ עצם קריאת הכתובה כולה או חלקה אינו חיוב גמור, ולכן במקרים מיוחדים ניתן לקצר את קריאתה (בכפוף לקריאת העדים את תוכנה קודם חתימתם).
________________________________________________
טלית
פרישת הטלית נעשית כדי לסמל את החיבור בין החתן לכלה, לא עוד מאורסים אלא מעתה – נשואים.
פרישת הטלית מייצרת את החיבור ביניכם, לכן יש הנוהגים שהחתן עצמו פורש את הטלית עליו ועל הכלה יחד. הדבר נעשה בבגד של קדושה, המגן מכל מיני פורענויות. וכן לרמוז על סמיכות הפרשיות בתורה: "כי יקח איש אשה" ל"גדילים (טלית) תעשה לך…" (דברים כב, יב-ג).
ומברכים "שהחיינו" על הטלית, אבל הכוונה לא (רק) על הטלית אלא ובעיקר על שמחת החתונה.
________________________________________________
שבע ברכות
כעת אחר שיש לנו בעל ואשה, אנחנו מברכים אותם בשבע ברכות.
את הברכות ניתן לחלק לקרובים או מכובדים (האבות, הסבים וכיו"ב). אך רצוי ככל וניתן להפחית במספר המכובדים שיוזמנו, הן מבחינה הילכתית, אבל גם מחמת ההמולה והאריכות שהדבר גורם. את הברכה השביעית שבה משתפים את האורחים בשירה, נכון ליתן לאדם שיש לו את הכישורים לכך…
אחר הברכות החתן שותה מהיין ומשקה את אשתו…
________________________________________________
שבירת הכוס
נהגו לשבור את הכוס זכר לחורבן ירושלים. כלומר, השבירה מסמלת שעדיין לא הגענו לעולם מושלם, עדיין יש צער וחורבן, מלחמות ואסונות, ומצפים לגאולה, ולעולם טוב יותר.
כמו"כ השבירה גרמה לירידה מרוממות הרוח והשמחה שהיינו בה, אך לא לאורך זמן אלא מיד אחריה שוב חוזרים לשמוח, ומברכים את הזוג במזל טוב. בזה רומזים לזוג, שגם בחיי הנישואין יש ירידות ועליות, ועליהם לדעת שגם אם יש שבירה – לא להישאר שם אלא מיד לעלות ולהתקדם יחד בשמחה.
מזל טוב!!!