תפילין

בספר שמות (פרק יג) אנו קוראים:" והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". פסוק נוסף בפרק זה אומר: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים".

מצוות התפילין חוזרת ונשנית במשנה תורה, הוא ספר דברים, בפרשת "שמע" (בפרק ו): "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך". ובפרשת "והיה אם שמוע" (פרק יא): "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם".

התפילין מורכבות מארבע פרשיות, בהן מופיעים הפסוקים שצויינו לעיל. והן:

א. פרשת "קדש לי כל בכור" עד "מימים ימימה" (שמות יג)

ב. פרשת "והיה כי יביאך" עד סוף הפרשה (שמות יג)

ג. פרשת "שמע ישראל" עד "ובשעריך" (דברים ו')

ד. פרשת "והיה אם שמוע תשמעו" עד "כימי השמים על הארץ" (דברים יא)

פרשיות התפילין כתובות על גבי קלף העשויות מעור בהמה טהורה בכתב של סופר סת"ם, והן מצויות בתוך נרתיקים של עור בהמה טהורה (רצוי עור שור), הקרויים "בתים".

התפילין של יד עשויות בית אחד, וכל ארבע הפרשיות כתובות ברצף על גבי קלף אחד, המאכלס את חלל הבית; ואילו התפילין של ראש מורכבות מארבעה תאים נפרדים, ובכל תא מצויה יריעת קלף קטנה, ובה אחת מהפרשיות שציינו.

בתי התפילין – רצוי שייעשו מעור אחד, תפורים בגידים, ורצועותיהם עשויות עור עגל. אסור לייצרן מעור בהמה טמאה, כי כתוב בהם "למען תהיה תורת ה' בפיך", ודרשו חז"ל במס' שבת "מן המותר בפיך", כלומר, רק מאותם בעלי חיים המותרים לאכילה בפי האדם.

הבתים חייבים להיות מרובעים. הם והרצועות חייבים להיות צבועים בשחור. על גבי התפילין של ראש, מצד אחד, מובלטת האות "ש" בעלת שלוש צלעות ומאידך – אותה האות, אך בעלת ארבע צלעות. הקשר בקצה הטבעת, אשר על המפרקת, הוא בצורת האות "ד". הקשר בסמוך לתפילין של יד הוא בצורת האות "י"; ביחד יוצרות האותיות הללו את המילה "שדי" – אחד מכינוייו של הקדוש ברוך הוא.

עקרונות אלו של צורת התפילין הנם "הלכה למשה מסיני", כלומר, דינים שעברו במסורה מאז מעמד הר סיני, והם מחייבים אותנו כמו המצוות הכתובות בתורה, אף כי אינם נרמזים בפסוקי התורה עצמה.

מצוות הנחת התפילין נוהגת בכל יום, להוציא שבתות ומועדים (הכוונה היא לחמשת המועדים הנזכרים בתורה: ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות, חג הפסח וחג השבועות). בראשי חודשים חובה להניח תפילין, אלא שיש להסירם לפני תפילת מוסף, שהיא בלעדית לימי שבת ומועד.

את התפילין מניחים בני 13 ואילך בבקרים, לקראת תפילת "שחרית" – על אף שתחולת המצווה היא למשך היום כולו. ואכן, יחידי סגולה מקפידים להניח תפילין כל שעות היום, והנחה זו מחייבת אורח חיים של קדושה, ההולם את התפילין שבראשם ובזרועם.

על פי הפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך" חייבים להניח תחילה תפילין של יד, ורק אחר כך בא תורן של אלו של ראש.

את התפילין של יד יש להניח על החלק התפוח שמעל למרפק, בנטיה ברורה לכיוון הגוף, כלומר, בפניה אל הלב. תפילין אלו מניחים ביד שמאל דווקא, כפי שכתוב: "על ידכה", כלומר, יד כהה, היא היד השמאלית, החלשה יותר בדרך כלל. מכאן שאיטר יד ימינו, כלומר, המשתמש בדרך כלל ביד שמאל, מניח תפילין אלו על היד החלשה אצלו – היא יד ימין.

לאחר שהניח תפילין של יד במקומן, יברך, בטרם הידוק וקשירה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין" – ואזי יהדקן ויכרוך שבע פעמים ברצועה על הזרוע לכיוון כף היד; אך אין הוא משלים את הכריכה: את התפילין של ראש מניחים באופן שהבית נמצא בגובהו של המצח, על גבי המקום בו צומח השיער במרכז הראש, מול "בין העיניים". טעות היא להניח את התפילין על גבי המצח או לצידי הראש. לפני הידוק הטבעת יש לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות תפילין". ואז מיד לאחר הידוק התפילין של ראש למקומן, כאשר הקשר צמוד לשקע שמעל המפרקת במרכז הגולגולת, אומרים את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

לאחר הנחת התפילין של ראש משלימים את מלאכת הנחת התפילין של יד. נוטלים את הרצועה וכורכים אותה שלוש פעמים סביב האצבע האמצעית (היא האמה) בצורת שלוש טבעות. שתיים מן הטבעות יכרוך על הפרק התחתון של האמה, וטבעת אחת – על הפרק האמצעי. בטבעות אלו יש מן הסמליות, שכן הן מסמלות את הקידושין שבין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא – אותם קידושין המוכיחים, שהקדוש ברוך הוא בחר בעמו ישראל מכל העמים ולכן יש לומר בעת כריכת הטבעות את דברי הנביא הושע: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'".

יש להקפיד על ניקיון הגוף בטרם הנחת התפילין. אין להפסיק בשיחה כלשהי תוך כדי ההנחה. כל עוד אדם מעוטר בתפילין, עליו להקפיד משנה הקפדה על מוצא פיו והתנהגותו, עוד יותר מאשר בלעדיהן.

את התפילין יש להניח ולחלוץ בעמידה דווקא ויש בעדות הספרדים הנוהגים להניח ולחלוץ את התפילין של יד בישיבה.

מדוע אין מניחים תפילין בשבתות ובימים טובים?

כל אחד מישראל חייב להצטייד בשני אותות, שהנם כשני עדים להיותנו דבוקים וקשורים באמונתנו לבורא עולם.

האות האחד – אות ברית הקודש: זוהי ברית המילה, הטבועה כחותם בגופו של היהודי "יהיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז)

העדות השניה – התפילין, שעליהן נאמר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך".

שני עדים אלה הכרחיים לנו בששת ימי המעשה. השבת, לעומת זאת, מהווה היא עצמה אות ועדות, כי עם ישראל, בשמרו את מצוותיה, מאמין הוא בבורא עולם שעשה את השמים בששת ימים "וינח ביום השביעי", היא השבת. כפי שנאמר (שמות לא) על השבת: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".

זוהי גם הסיבה, שאין מניחים תפילין בימים טובים ומועדים, שהם בבחינת שבת, ימי שבתון אסורים הם במלאכה, כנאמר (ויקרא כג): "תשבתו שבתכם".

גם הלילות אינם מועד מתאים להנחת תפילין זאת אנו למדים מן הפסוק, הדן במצוות התפילין, ואשר בו נאמר: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה, מימים ימימה" – ימים ולא לילות.