יום רביעי ו' באב תשע"ח 18.07.2018
דף הבית צור קשר תורה@נט מידע שימושי מחלקות המועצה מי אנחנו דברי ברכה
מבנה המחלקה
טלית
תפילין
מזוזה
מהו שעטנז

טלית
בספר במדבר (פרק טו) נצטווינו: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". ומניין הידיעה שהחובה היא לבגד של ארבע כנפות (קצוות) דווקא? משלימה התורה, (דברים כב) בקבעה: "גדילים (-חוטים) תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה".


חשיבותה

מצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות כולן, שנאמר (במדבר טו-לט): "וראיתם איתו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". וכתב רש"י שדבר זה אף מרומז בשם "ציצית" – גימטריא ת"ר, ועוד ח' חוטים בשכל כנף ועוד ה' קשרים כפולים, וביחד הם תרי"ג.


טעמה

הציצית הינה כחותם עבדות. הלובשה מעיד על עצמו שהוא עבד לקדוש ברוך הוא, ולבישתה מזכירה לי לקיים את המצוות ולפרוש מן העבירות.


שכרה

המקיים מצוות ציצית זוכה ורואה פני שכירה ולעתיד לבוא ישמשוהו אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר (זכריה ת-י"ג): "כה אמר ה' צבאות: בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי, לאמר: נלכה עמכם, כי שמענו אלוקים עמכם". ופירש רש"י: בכנף איש יהודי – בשכר הכנף (הציצית) יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו – הרי אלפים ושמונה מאות.


מי חייב בה

הלובש בגד שיש לו ארבע כנפות, ושיעורו בגודל המחייב (כפי שיובא להלן) צריך להטיל בו ציצית. אמנם אין אדם מצווה ללבוש בגד כדי לחייב עצמו במידה זו, אך טוב ונכון לעשות כן.

נשים פטורות מציצית, משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא (=שהזמן גורם לחיובה), שהרי כסות לילה פטורה מציצית, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן אין נשים חייבות בהן.

אע"פ שיש כמה מצוות עשה שהזמן גרמן שאף נשים נוהגות לקיימן, כגון שמיעת קול שופר ונטילת לולב – אין ציצית בכללן, לפי שלבישתה על ידי נשים נראית כיוהרה, וכמו כן יש בלבישת טלית חשש של "לא יהיה כלי גבר על אשה" (דברים כב, ה).

קטן היודע להתעטף בטלית – צריך אביו לחנכו במצוות ציצית, ואף לברך עליה. הלובש טלית לא כדי להנות מלבישתה, אלא כדי להראותה לאחרים (ללקוחות וכד'), לבדוק את צורתה או את מידתה, או כדי ללמוד את סדר העיטוף – פטור מן הציצית, ולכן לא יברך עליה.


בגד הציצית

דעת הרמ"א שבגד הארוג מכל מין שהוא (מן החי או מן הצומח) חייב בציצית מן התורה. דעת השולחן-ערוך שמן התורה אינו חייב בציצית אלא בגד הארוג מחוטי צמר רחלים או מחוטי פשתים ושאר המינים אינם חייבים אלא מדרבנן. בגד שאינו ארוג כגון בגד העשוי מעור או מניילון, פטור מציצית אפילו מדרבנן.


מידת הבגד

מנהג אנשי מעשה להקפיד שיהא שיעור בגד הציצית לפחות שתי אמות על אמה (לשיטת הגר"ח נאה 98X48 ס"מ ולשיטת החזו"א 1.20X60 ס"מ). ועל כל פנים אין לפחות מאמה ומחצה על שלושת רבעי האמה (לגר"ח נאה 72X36 ס"מ ולחזו"א 90X45 ס"מ).

אין נקב בית הצוואר של טלית קטן ממעט מהשיעור אם רוחב כל כתפייה גדול מרוחב הנקב וכן על הצדדים הקדמי והאחרוי, להיות ארוכים כל אחד יותר מאורך הנקב. טלית הארוגה נקבים נקבים, אם השטח הארוג שבין נקב לנקב גדול משטח הנקב, נחשב הנקב כסתום ואינו מחסיר משיעור הטלית.


ייצור הציציות

חוטי הציציות הם מצמר וצריכים להיות טוויים לשם מצות ציצית. ויש מחמירים אף בשלב שלפני הטוויה – הניפוץ (=ריסוק הצמר והפרדתו לסיבים, כדי להסיר ממנו את הפסולת). הטוויה חייבת להעשות על ידי יהודי וכאשר הטוויה היא במכונה – ידליק יהודי את המכונה ויאמר שהוא עושה לשם מצות ציצית. בתהליך הטוויה כשחוטים נקרעים יקשרם יהודי לשם מצות ציצית.

לאחר שהחוט נטווה, צריך כל חוט להיות שזור (=משולב לחוט עבה אחד מכמה חוטים ע"י פיתולים זה סביב זה) משני חוטים לפחות. ולמצוה מן המובחר יש לשזרו משמונה חוטים.

אע"פ שלילה אינו זמן ציצית – כשר לכתחילה לייצר ציציות בלילה.


פתיל תכלת

מהתורה אחד מהחוטים בכל כנף צריך להיות צבוע בתכלת, שנאמר: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". צבע התכלת נלקח מדמו של בעל חי ימי הוא החילזון. צבעו צריך להזכיר את תכול השמים, שהם סמל לטוהר ולזכות ול"מכון שבתו" של "היושב במרומים". צבע התכלת המקורי, המופק מהחילזון, הוא נדיר ביותר. על כן מסתפק רוב הציבור בימינו בחוטי צמר רגילים ובלבד שנטוו ונשזרו לשם מצות ציצית ע"י יהודי.


מקום הנקב להשחלת הציצית

לכתחילה יש לעשות את נקב הציצית במרחק 4.5-5 ס"מ מכל אחת משפות הכנף, ומכל מקום אין לפחות מ-3.5 ס"מ ולא להוסיף על 5.7 ס"מ.

אם הנקב נעשה מתחילה במקומו הנכון, הרי הוא בכשרותו, אע"פ שאחר כך נתקרב הפתיל לשפת הטלית, מחמת שהכנף התכווץ ע"י קשירת החוטים.


אופן הטלת הציציות

יטול אדם ארבעה חוטים, שאחד מהם ארוך יותר, ישחילם בנקב שבכנף הטלית, ימשכן מצידו השני של הנקב וישווה את אורכיהם משני הצדדים.

יטול בידו האחת את החוטים שמצידו האחד של הנקב ובידו השניה את החוטים שמצידו האחר ויקשרם זה בזה בקשר כפול (קשר על גבי קשר). ראוי להדקו מעט לכנף, כדי שהציצית לא תזוז ממקומה הנכון.

עצה טובה היא לקשור יחד בקשר עניבה את קבוצת החוטים שמצד אחד של הקשר כדי שבקשירות הבאות יהיו תמיד אותם ארבעה חוטים יחד בצד אחד.

יטול את החוט הארוך, הנקרא "שמש", ויכרוך אותו סביב שאר החוטים, ויצור באמצעותו ארבע סדרות של כריכות בסדר זה: שבע כריכות, שמונה, אחת עשרה ולבסוף – שלוש עשרה כריכות. בסוף כל סדרה יקשור קשר כפול. בס"ה – חמש קשירות כפולות. כך יעשה בכל ארבעת הכנפות.


נטיפת הציציות על קרן הטלית

לכתחילה על הציציות להיות תלויות באופן שתיטופנה על קרן הטלית וצריך להזהר שלא תהיה הציצית תלויה באלכסון מן הנקב על חוד הקרן. כל כנף ציצית שנשמטה ממקומה יש להחזירה.


שיעור אורך חוטי הציצית

לאחר גמר הכריכות והקשרים, צריך להיות שיעור אורך חוטי הציצית – מתחילת הכנף (=הכריכות והקשרים) עד סוף הענף (=החוטים הנפרדים) – שנים עשר אגודלים (לשיטת הגר"ח נאה 24 ס"מ ולשיטת החזו"א 28.8 ס"מ).

רצוי לעשותם מעט ארוכים יותר מהמידה הנ"ל, כדי שישארו באורך שנים עשר אגודלים גם אם יתכווצו בכביסה וכדומה.

הבא לקצר חוטי ציצית, ראוי שלא יגזרם בכלי מתכת אלא בשיניו, ולא ישליכם למקום ביזיון.


הכוונה בעת הטלת הציציות

לפני כל תחיבת חוטי הציצית בנקב יכוון במחשבתו (ועדיף שיאמר בפיו) שהוא מטיל את הציצית לשם מצות ציצית, וימשיך במחשבה זאת לפחות עד גמר קשירת הקשר הכפול שאחר החוליה הראשונה.

בדיעבד, גם אם לא כיוון כך, אלא בעת הטלת הציצית הראשונה, והטיל את שאר הציציות ללא כוונה מפורשת – הטלית כשרה.

אע"פ שלילה אינו זמן ציצית, כשר לכתחילה להטילן בלילה.


הטלת ציציות ע"י ילד או אשה

נער שלא הגיע למצוות לא יטיל ציציות אלא בטלית של קטן, ואם הטילן בטלית של גדול, אין להכשירה אלא אם כן עמד גדול לידו בעת ההטלה ולימדו לעשות לשם מצוות ציצית. בטלית של עצמו או של קטן אחר, יכול הקטן להטיל ציציות, אם הגיע לגיל חינוך. לכתחילה אשה לא תטיל הציציות, אפילו תכוון לשמה. ובדיעבד יש להכשיר.


זמן לבישתה

טוב ונכון להיות לבוש בטלית קטן במשך כל היום שעל ידי כך הוא נזכר לקיים המצוות ולפרוש מהעבירות. ובטלית גדול יש להתעטף לפני תפילת שחרית.


ברכת הטלית

אין לברך על ציצית בבוקר אלא מזמן שאפשר להבחין בין תכלת ללבן שבציצית, ולמעשה נהוג בארצנו הקדושה לברך כחמישים דקות לפני הנץ החמה.

לפני לבישת הטלית יש לברך בעמידה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בְּציצית (ויש נוהגים לומר בַּציצית).

לדעת הרמ"א (וכן נוהגים בני אשכנז) על טלית קטן מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית".

מי שמתעטף בטלית גדול לא יברך אלא עליה ולא על הטלית הקטן ובברכתו על הטלית גדול יכוון לפטור גם את הטלית קטן. אך מי שאינו מתעטף לאחר מכן בטלית גדול יברך מיד על הטלית קטן.

השואל מחברו טלית כדי לקיים בה מצוות ציצית והמשאיל השאילה על מנת כן – יכול לברך עליה. הלובש טלית ואינו יכול לברך עליה בעת לבישתו, כגון שהמקום אינו נקי או שטרם הגיע הזמן – ילבשנה בלא ברכה וכשיוכל לברך יגע בציציות ויברך. וכן יעשה מי ששכח ולבש טלית ללא ברכה, כשיזכר – יגע בציצית ויברך.


הפסק בין הברכה ללבישה

יש ללבוש את הטלית מיד לאחר הברכה. אין להפסיק בדיבור – אפילו בעניית אמן, ואפילו "אמן יהא שמיה רבא" – בין הברכה ללבישה, ואף בשהייה בשתיקה יותר מכדי אמירת "שלום עליך רבי" מי שהפסיק בדיבור שלא לצורך המצוה – חוזר ומברך.


אופן הלבישה

מתעטפים בטלית סביב הראש ומיד לאחר מכן יש ללובשה באופן שתהיינה שתי ציציות לפנים ושתים לאחור (כדי להיות מוקף במצוות). היד הימנית תהיה בין שתי הכנפות – זו שלפנים וזו שמאחור – מימין, והיד השמאלית תהיה בין שתי הכנפות משמאל.

המכסה בטלית רק את ראשו, המקפלה על כתפיו סביב צוארו, או הלובשה כחגורה – אינם מקיימים בכך מצות ציצית, מכיון שהטלית אינה מכסה את הגוף.


הכוונה הנדרשת בעת הלבישה

כל המצוות, צריך הבא לקיימן, לכוון לשם קיום מצות ה'. ובציצית יכוון לכתחילה כוונה נוספת, שהקב"ה ציוונו להתעטף בה כדי שנזכור לעשות את כל מצוותיו. וכמו שנאמר בפרשת ציצית (במדבר טו, מ) "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי".


החוזר ולובש טלית שנשמטה אם חוזר לברך

הפושט טליתו ובדעתו לחזור וללובשה, לא יחזור לברך כשחוזר ולובשה (אפילו נכנס בינתיים לבית הכסא) אלא אם כן הסיח דעתו ממנה.

הפושט טליתו ולובש אחרת, חוזר ומברך על השניה, אלא אם כן היתה דעתו עליה כשבירך על הראשונה.

נשמטה כל טליתו מעליו, כשחוזר ולובשה צריך לברך.


נקרעו הציציות

נקרע חוט אחד. אם נקרע בחלק שמהנקב עד לאחר הקשר הכפול שלאחר החוליה הראשונה – פסולה. מאותו קשר והלאה – כשרה.

נקרעו שני חוטים, אם שניהם בצד אחד – כשרה. אחד בצד זה והשני בצד האחר, אם נשאר אחד מהם בענף בכדי לענוב עניבה (שעור "כדי עניבה" הוא כשני אגודלים (לשיטת הגר"ח נאה 4 ס"מ ולשיטת החזו"א 4.8 ס"מ) – כשרה ואם לאו פסולה.

ציציות וטלית שבלו או שנפסלו

ישנם חפצים שמקיימים בהם מצוות הנקראים "תשמישי קדושה", כגון: תפילין ומזוזות, שעיקרן הן הפרשיות שיש בהן קדושה, חפצים אלה, אף כשאינם ראויים עוד למצוותם, צריך לשמור על קדושתם ולגונזם.

לעומתם, רוב חפצי המצוות אין בגופם קדושה, ואינם נקראים אלא "תשמישי מצוה", כגון: נר חנוכה, אתרוג, לולב ושופר, וכן טלית וציציותיה. לפיכך, אף על פי שבעודם משמשים למצוותם יש להקפיד שלא לעשות בהם כל שימוש בזוי, כגון לקשור בהם משהו, כאשר אינם משמשים עוד למצוותם אין חייבים לנהוג בהם כבוד ואפשר לזורקם. לדעת הרמ"א, אף לאחר שנקרעו הציציות אין לנהוג בהן מנהג ביזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאין צריך לגונזם כתשמישי קדושה. ויש מדקדקין לגונזן. והמחמיר תבוא עליו ברכה.


מנהלה תרומות ומעשרות בתי כנסת והדרכה דתית תשמישי קדושה ושעטנז מקוואות וטהרת המשפחה כשרות מזון ובשר נישואין


מרן הרב ישראל מאיר לאו שליט"א - הרב הראשי
מר רון חולדאי - ראש עיריית ת"א
מר אלדד מזרחי - ראש המועצה הדתית
אודות המועצה הדתית
קצת היסטוריה...
רבנים ראשיים לדורותיהם
חברי המועצה הדתית
מבנה ארגוני של המועצה
ספר טלפונים
נישואין
כשרות מזון ובשר
מקואות וטהרת המשפחה
תשמ"ק, גניזה ושעטנז
בתי כנסת והדרכה דתית
תרומות ומעשרות
שבת ועירובין
בית המטבחיים
פניות הציבור והסברה
בית הוראה מרכזי
מינהלה
מתקני גניזה בעיר
זמני כניסת ויציאת השבת
עסקים כשרים בת"א-יפו
בתי כנסת בת"א - יפו
רשימת מוהלים בת"א-יפו
רבני שכונות בת"א-יפו
מועצות דתיות בארץ
בתי דין הרבניים
רבני הישובים בארץ
חברות קדישא בארץ
מוסדות חסד
קישורים מומלצים
חופש המידע
תשלומים וטפסים
לוח זמני כניסת ויציאת השבת
שאלות ותשובות
מועדי ישראל
רעיונות לפרשת השבוע
מעגל החיים